מורינגה מכונפת – עץ החיים , הקדמה:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִִים: תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא"

המורינגה היא אחד מפלאי העולם, אשר וודאי תשאיר רושם על כל חובב צמחים שיפגוש בה בדרכו. קצב הגידול שלה פנטסטי ממש, ומזכיר מאוד את מרוץ הצמיחה ביערות הבמבוק של אסיה. זרע שנשתל וטופל כראוי יצמיח בתוך חודשים ספורים עץ בגובה של כמטר וחצי עד שני מטרים, ובעל קוטר גזע של שמונה סנטימטרים ויותר.

המורינגה מבשילה פירות כבר בשנתהּ הראשונה, ובכך גם פוטרת אותנו מהתייחסות להלכות רבות התלויות בארץ, כמו שמיטה או תרומות ומעשרות למיניהן. אחוז החלבונים והמינרלים גבוה מאוד בכל חלקי הצמח, ונראה שבכך מקיימת המורינגה את הציווי העתיק, שהושת על כל עולם הצומח ביום השלישי לבריאה: " עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ־בוֹ עַל־הָאָרֶץ".

פרק א' – המורינגה ותרומתה למשק המזון הישראלי:

"וַיִּקַּח ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ"

משק המזון בכדור הארץ נמצא בבעיה חמורה. ככל היצורים החיים זקוקים גם בני האדם לחלבונים, לפחמימות וכן לוויטמינים ולמינרלים שונים. במשך אלפי שנים נשענו בעיקר על גידול בעלי חיים לצורך הפקת חלבונים, ועל גידולי שדה שונים לצורך הפקת פחמימות (חיטה במזרח התיכון, תירס ביבשת אמריקה, אורז ברחבי אסיה ותפוחי אדמה באירופה החורפית).

משק המזון הנוכחי סופו שיביא עלינו את אובדננו, שהרי הֵן משקי החי והֵן גידולי השדה, פוגעים פגיעה אנושה במרקם החיים העדין שעל פני כדור הארץ. לצורך גידולי השדה אנו נדרשים לברֵא שטחים גדולים של צמחיה טבעית, מה שגורם לפגיעה בשרשרות המזון הבסיסיות ביותר בטבע, וכן לתופעות של סחף קרקע בזמן גשמי החורף וענני אבק בעת רוחות הקיץ החמות (כך סיפר לי מגדל זיתים יווני, שפגשתי באחד מטיוליי באירופה – א"ב). משקי החי למיניהם מביאים עלינו הררים של מיני פסולת שונים וצואת בהמות, וזאת בנוסף לצער הגדול שאנו גורמים לבעלי החיים המזינים אותנו במשך דורות.

נראה שצמח המורינגה (Moringa Oleifera) יוכל אולי לענות על כמה מבעיות אלו. המורינגה ידועה במשך אלפי שנים כצמח ששימש חקלאים באסיה לצורכי תזונה, רפואה, הזנת בעלי חיים וכן כחומר דלק אורגני. פאלדה מציין כי המורינגה פטרה כפרים שלמים מהסתמכות על זרים, תוך שהיא מספקת להם שלל מוצרים לתצרוכת עצמית: שמן מנועים, שמן תאורה לעששיות, עץ לבנייה, מוצרי נייר, דלק אורגני למנועי בעירה בסיסיים, ואף נחשבה כמועילה לטיהור מקורות מים מזוהמים (Palada pp. 32). במטבח המקומי בהודו ובמדינות אחרות באסיה נוהגים מזה דורות להכין שלל מטעמים מתרמילי הצמח ומעליו, ואפילו משורשי עצים שנפלו ונעקרו, ונטחנו לאבקה כתוסף מזון (Alli Rani & Arumugan pp. 238).

לצרכים אלה השתמשו בני האדם כמעט בכל אחד מחלקי הצמח, ובעיקר בעלי הצמח ובזרעיו העשירים בחלבון. קצב גידולה המהיר של המורינגה תרם רבות לייצוב מעמדה כצמח תועלת מרכזי בחקלאות האסייתית, שכן ניתן לנצלה ביעילות במשך חודשים רבים (Palada pp. 10-11).

לדברי ארגון "עץ לחיים" (Tree for Life), המורינגה עשויה לסייע בפתרון בעיה זו, כמו גם בפתרון בעיות באזורים בעולם הידועים כמוכי עוני ורעב. כיוון שכל חלקי הצמח אכילים ועשויים להזין אנשים ובהמות, הרי שייתכן כי מצאנו את הגידול החקלאי האידיאלי עבור הדורות הבאים (Palada pp. 32). כמובן שיש לפתח גידול זה בזהירות יתירה, ולא ליצור מצב שבו מטעי מורינגה עצומים יפרו את האיזון האקולוגי, כפי שקורה כיום בגידולי שדה ובמטעי פירות אחרים.

אחד מן האתגרים המרכזיים העומדים בפנינו, החקלאים הישראלים, הוא הפקת המירב מקצב הגידול המהיר של המורינגה, תוך התאמתו לתרבות המַטַּעִים הישראלית, הסובבת סביב ארבע עונות מובחנות היטב. בתחילת עבודתי במשתלת סנדר גזמתי את המורינגה גיזום סתיו הנהוג במטעי וורדניים. נראה שגיזום זה כלל אינו מיטיב עם המורינגה.

פרק ב' – תיאור המורינגה המכונפת:

"וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ… וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב"

בבואנו לחקור את המורינגה המכונפת כגידול חקלאי, חשוב מאוד שנכיר את מוצאהּ המקורי בכדור הארץ. דבר זה נכון לכל תהליך גידול של צמח או בעל חיים, שכן על מנת להגיע לתוצאה מיטבית, עלינו לחקות את סביבת הגידול המקורית ככל יכולתנו. אין זה משנה לאן נדד הצמח במרוצת השנים, סביבת גידולו הראשונית לעולם תהיה טבועה בו, ואליה הוא ישאף תמיד. חשוב לדעת שהמורינגה מגודלת ברחבי העולם בעיקר באקלים טרופי וסוב-טרופי (Palada pp. 31).

המורינגה המכונפת שייכת למשפחת המורינגיים, שבה סוג אחד בלבד – המורינגה.  המורינגה המכונפת היא מין עץ בתוך משפחה זו. שמה המדעי הוא "Moringa Oleifera" שפירושו "מורינגת השמן", ככל הנראה על שום אחוז השמן הגבוה שבזרעיה. מוצא השם המדעי והעממי בעמוד 32 אצל פלאדה ובעמוד 238 אצל עאלי.

מוצאה של המורינגה המכונפת במורדות הרי ההימלאיה בצפון הודו ובשטחים הסמוכים לרכס זה העוברים בפקיסטן, בנגלדש ואפגניסטן. כיום היא נפוצה כגידול חקלאי ואף כצמח פליט תרבות בדרום-מזרח אסיה, וכן במדינות ובאזורים אחרים, כגון: אתיופיה, דרום-אפריקה, סודן, האיים הפָּסִיפיים, האיים הקאריביים וכן במרכז אמריקה ובדרומהּ (Alli Rani & Arumugan pp. 238).

המורינגה גודלה לראשונה בידי בני אדם בצפון הודו, בערים אגרה (Agra) ואודה (Oudh), אשר שוכנות באזור בעל אקלים טרופי למדי ובסמוך לנהר יָאמוּנָה (Palada pp. 31). פרט זה חשוב, כיוון שנראה שהמורינגה המכונפת מעדיפה אחוז לחות גבוה בתוך הקרקע, דבר שניתן לבצע על נקלה באמצעות חיפוי קרקע מקצועי, והשקיה מועטה אך סדירה. המורינגה עמידה מאוד לתנאי בצורת פתאומית, המאפיינים את אזור גידולהּ המקורי, וכן לשינויים חריפים הנוצרים על ידי האדם או בשל פגעי מזג האוויר (Palada pp. 32).

כגידול חקלאי המורינגה מהווה את גולת הכותרת, שכן כל חלקי הצמח אכילים, בין בצורתם הטרייה ובין כמוצרים יבשים או מעובדים בדרך כלשהי. בעבודתינו במשתלת סנדר נהגנו מדי פעם בפעם ללעוס כמה עלים או ללקט זרעים שנפלטו מן התרמיל אל הקרקע, ולאוכלם כמות שהם בתוספת כמה לגימות מים.

פרק ג'– סידור מטע המורינגה:

"אֵיזֶהוּ שְׂדֵה הָאִילָן?" 

נדמה שבבואנו לסדר את מטע המורינגה, מתחדדת מעט קושייתם של חכמינו בתחילת מסכת שביעית: איזהו שדה האילן? שכן המורינגה עשויה לבלבל מעט את החקלאי המצוי. יבולהּ העיקרי של המורינגה מתחלק לשניים, עלים וזרעים, ושניהם עשירים בחומרים מזינים שונים, ואף רווח כספי נאה בצִדם. אלא שאַליה וקוץ בה: לא ניתן לגדל את המורינגה בדרך דומה לצורך קבלת שני סוגי היבולים. דרך גידול אחת לצורך קציר עלים יעיל, ודרך גידול אחרת לצורך איסוף זרעים רבים וטובים. בעבודתנו במשתלת סנדר הבחנו עם הזמן בשתי שיטות גידול אפשריות, האחת להפקת עלים צעירים ובריאים בכמות גדולה, והשנייה לצורך פיתוח מטע בריא, אשר יניב פירות רבים בהיותו בוגר.

גידול מטע עלים: לצורך גידול עלים אין צורך בפיתוח עצים בוגרים. יתירה מזאת, שתילים צעירים נוחים יותר בעת הקטיף, ולדברי פלאדה (Palada pp. 33), הם עשירים יותר בחלבון מן העלים הבוגרים. לצורך קטיף העלים אנו משתמשים במגזמת המצויה אצל כל גנן. אורך הלהב מגיע לכדי מטר אחד, ופרט זה חשוב בתכנון שורות השתילים במטע העלים.

השתילים נזרעו במרחק של כשלושים סנטימטרים האחד מן השני, בשורות צפופות שבכל אחת מהן שלושה שתילים. כאשר הגיעו השתילים לגובה של מטר לערך גזמנו אותם גיזום חידוש, עד לגובה של כ-25 סנטימטרים מפני הקרקע. גיזום זה הניב יבול עלים מצוין, והמורינגה הצליחה להצמיח ענפים חדשים תוך שבועות ספורים, כך שניתן היה לקצור אותה שוב. נראה שנכון שרוחב השורה יהיה בזיקה לאורך המגזמת (עד שתומצא מכונת קציר יעילה יותר בידי מי מהישראלים).

גידול מטע זרעים: לצורך גידול מטע אשר יניב תרמילים מפותחים היטב, נדרש תכנון קפדני בשנותיו הראשונות של העץ. את העצים הצעירים נכון יותר לפתח באופן שיפורט להלן (מידע רב בסוגיה זו נמסר לנו מד"ר יפתח ועקנין ממכון וולקני).

יש לגדל גזע מרכזי חשוף עד לגובה של מטר-מטר וחצי, אשר ממנו מתפצלים 3-2 ענפים מובילים. מוטב להשתדל להרחיק את הענפים המובילים זה מזה עד כמה שניתן בשנותיהם הראשונות, וכך לפתוח את נוף העץ, ולמנוע שבר ענפים ברוחות החורף החזקות. הענפים הקטנים יותר המתפצלים מן הענפים המובילים לכיוון הקרקע, הם אלה שיניבו את מספר התרמילים הגבוה ביותר, ויש לטפח אותם ולנהוג בהם משנה זהירות.

ענפים הצומחים ישירות אל תוך נוף העץ דורשים גיזום חריף, כיוון שהם מצמיחים פירות מועטים, ופוגעים מאוד ביכולת העץ להתמודד עם הרוח מבלי להישבר (בכך דומה המורינגה כמעט לכל עץ פרי במטעי הארץ). אחד היתרונות הבולטים בגיזום מטעי המורינגה הוא, שכל הגזם היוצא ממטע הזרעים שווה את משקלו בזהב, שהרי ניתן לייבש את העלים ולשמר אותם למכירה או לצריכה עצמית. כללו של דבר, יש לאחוז בשלושה עקרונות בפיתוח מטע הזרעים:

א. המורינגה היא בעלת עֵצה רכה במיוחד ונוטה לשבר ענפים, ולכן יש להקפיד בעיצוב השלד המרכזי בשנותיה הראשונות.

ב. הענפים הנוטים מטה הם הפוריים יותר, ונכון לטפחם בזהירות לאורך השנים.

ג. יש להקפיד על גיזום מקצועי ומריחת משחת גיזום על החתכים, כיוון שסביר להניח שהמורינגה תמשוך אליה פטריות גזע וכן נוברי גזע שונים (על שום אחוז הסוכרים הגבוה המצוי בשרף, ועל שום העֵצה הרכה שלה).

אולי הרכבות? סלקציות של זנים לפי חוזק, צורת העץ, עוצמת הפריחה וכמות התרמילים. להביא מתוך פלאדה נתון על אלף תרמילים בעונה, אם כי שם העץ מגיע לגובה של שישה מטרים ויותר! יפתח אמר שכאן בארץ העץ ייעצר בשלושה מטרים לכל היותר.

לדברי פלאדה, נכון לעשור השני של המאה ה-21, המורינגה אינה פופולרית כל-כך בעולם המערבי, וגם בארצות המפותחות שבהם היא נקלטה, אין מגדלים אותה כעץ יער, אלא כגידול חקלאי בלבד (Palada pp. 32). בארצות מוצאהּ מגיעה המורינגה לגובה של כשישה מטרים, וייתכן ששם היא יוצרת חברת יער של ממש (לבדוק!). אולי נכון יהיה לגדל את מטעי המורינגה קרוב כמה שניתן לצורת היער המקורית שלה, וכך ליצור מטע בריא ומניב, אשר יפר כמה שפחות את תנאי הסביבה הקיימים כאן בארץ, ואולי ימשוך כמות קטנה יותר של מזיקים. בוודאי שלא נחטא אם נגדל יערות פארק של מורינגה רתמית גם מחוץ לשטחי גידולה הטבעיים בארץ. עץ חשוב זה כדאי שיהיה נפוץ כמה שניתן ברחבי הטבע הישראלי ויתרום לשיקומו במגוון היבטים: כעץ מרעה לדבורי בר; כמזון לחיות ולפרוקי רגליים שונים; כעץ המסית את עדרי העזים לאכול דווקא אותו, ובכך לשמור על עצי הבר הרגישים יותר (דוגמת החרוב, האלון או השיזף). 

פרק ד' – עיצוב העץ וגידולו: 

פרק ה' – מורינגה רותמית: 

המורינגה הרתמית היא המייצגת את משפחת המורינגיים בארץ ישראל, והיא גדלה כצמח בר סמוך לעין גדי וכן לאורכו של בקע ים המלח, מהרי אילת בדרום ועד לאל-חמה שסמוך לכינרת (שמידע, א. ודרום, ד. 124). פלאדה מציין בדבריו (pp.32) שהמורינגה המכונפת היא המין המבוית ביותר במשפחה זו, ולא ראיתי שהוא התייחס בדבריו אל המורינגה הרתמית. אולי משום שמעולם לא נעשה ניסיון באזורינו, לביית אותה כצמח תרבות לצורך הזנת האדם והבהמה.

נכון יהיה לחקור גם את המורינגה הרתמית כגידול חקלאי, ואולי אף לתכנן בהמשך הרכבת מורינגה מכונפת על כנות של מורינגה רתמית. אולי בדרך זו נצליח ליצור עץ עמיד בפני תנאי הארץ, אשר יניב פירות גדולים כפי שעושה המורינגה המכונפת עוד מימי בראשית.

המורינגה הרתמית כמטהרת מים – סיפור "מי-מרה":

בספר שמות מופיע סיפור מעניין על אחד ממסעות בני ישראל, וכך היא לשון הכתוב:

וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם, עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה. וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַה נִּשְׁתֶּה. וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ, וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם, וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם. שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות ט"ו, כב-כה).

פלאדה מציין בדבריו (Palada pp. 32) כי המורינגה המכונפת מקובלת באסיה כמטהרת מקווי מים מזוהמים, אולם ניכר שהוא מסתייג מאמונה זו ורואה בה פולקלור בלבד. בעיוניי במחקרים אחרים מצאתי דווקא סימוכין לטענה זו, שלפיה המורינגה כוחה יפה לשַקֵע מתכות כבדות כגון: קדמיום, נחושת, כרום, עופרת ואבץ; אשר נחשבות כולן כמתכות רעילות ביותר בהימצאן במי השתייה שלנו (Alli Rani & Arumugan pp. 239).  על פי טענה זו, יש לטחון את זרעי המורינגה לאבקה, ולפזרם במקווה המים וכך לטהר אותם.

ידוע לנו כי המורינגה הרתמית אכן גדלה במדבר סיני, ולכן סביר להניח שבני ישראל פגשו עצים כאלה במסעותיהם. זאת ועוד, יש יסוד לסברה שסמוך למקווי המים הבודדים שבמדבר גדלו עצי מורינגה, כשם שגדלו דקלים: ככל הנראה כיוון שהמקומיים הביאו אותם לשם בין בכוונה ובין בטעות (למשל בתוך גללי הבהמות, שהרי תרמילי המורינגה מועילים גם באבוס).

אם כך הם פני הדברים, אפשר לומר שבסיפור "מי-מרה" למדו בני ישראל על סגולותיה של המורינגה הרתמית כמטהרת מים, או אולי נזכרו בטכניקה זו שבוודאי הייתה ידועה גם לאדוניהם, המצרים הקדמונים, שלא היו רבים כמותם להכרת עולם הצומח והחי.

פרק ו' – המורינגה כצמח מרפא:

"עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי" 

במשך דורות נחשבה המורינגה בעיני תרבויות רבות ברחבי העולם כצמח חשוב בתוך "סל התרופות" העממי שלהן. המורינגה נודעה כצמח מרפא מרכזי הן בתהליך הריפוי הראשוני של מחלות שונות, והן בתהליך ההחלמה הארוך של החולה, וחזרתו למסלול חייו התקין. המורינגה ידועה כיום כתרופה המסייעת ביותר מ-300 תהליכי ריפוי שונים, לעתים כחלק מתהליך ריפוי כולל, ולעתים כתרופה בה"א הידיעה למחלה מסוימת. בהודו, למשל, נהגו המקומיים להפיק אבקה מענפי המורינגה, ובאמצעותהּ הם נלחמו בזיהומים שונים שתקפו את גופם (Palada pp. 32).

ברפואה העממית בהודו נחשבו עלי המורינגה הצעירים כמקור מצוין לויטמין C, אשר ידוע כמסייע לתהליכי החלמה ממחלות רבות, כחומר המשפר את מצב הרוח, ובעיקר כנוגדן לדיכאונות מסוגים שונים. ככלל, נחשבת המורינגה כצמח מדהים מבחינה בּוֹטָנִית, כיוון שהיא מכילה את כל החומרים המרכיבים את מה שמכונה היום "מזון-על" (super-food). אחת התכונות המפתיעות בצמח המורינגה היא, שגם בתוך העלים נמצא חלבון שלם, המכיל את כל חומצות האָמִינוֹ הדרושות לגופנו. תכונה זו מבדילה לטובה את המורינגה מצמחים דומים, כגון הסויה או הצ'יה, שבהם נמצא החלבון בזרעים בלבד.

אנשי הכפרים בהודו נהגו להרבות בשתילת עצי המורינגה בתוך הכפר ובסמוך אליו, ובכך הם נהנו מהמורינגה בהיותהּ עץ צֵל יעיל ביותר, כמחסה מפני מזג האוויר ההפכפך באזורם, וכן כאובייקט נאה בעיצוב הנוף הכפרי ובהשתלבותו ביערות הטבעיים (Palada pp.33). אולם יש יסוד לסברה שיותר מכל רצו הכפריים שעץ המורינגה יהיה זמין תמיד, לצורכי רפואה וקוסמטיקה שונים (בדיוק כשם שאנו נוהגים לשתול בגינות ביתנו צמחי תבלין ומרפא כמו לימון, נענע, לואיזה לימונית, מרווה, רוזמרין וכיוצא באלה).

סגולותיה של המורינגה ידועות היטב גם בעולם המדע המודרני, והיא נחקרת ביסודיות מזה שני עשורים על ידי מדענים מרחבי העולם. כל חלקי הצמח, עד האחרון שבהם, נמצאו כיעילים לתהליכי ריפוי שונים: העלים, הענפים, הפרחים, הגזע, הזרעים, השורשים ואפילו השרף; כולם משמשים לייצור תרופות ותכשירי קוסמטיקה מגוונים (Palada pp.33).

נודע לנו כי אנשים חולים במדינת ישראל, נוהגים לשתול בגינת ביתם צמחי מורינגה לצורך מיצוי תכונות המרפא שבעלים. כמה מאותם אנשים אף סיפרו לנו כיצד השפיעה המורינגה לטובה על מצב רוחם הכללי, וכיצד בלמה המורינגה את התפשטות המחלה בגופם. אין ספק שעץ המורינגה הוא אחד מן המתנות היפות שהעניק לנו אלוהים, כאשר ברא את העולם.

המורינגה משמשת עד היום לטיפולי עור, וידוע כי החומרים המצויים בחלקי הצמח כוחם יפה לטיפול בנגעי עור שונים.

הכותב אלון בריימן – יערות מורינגה

מראי מקום:

אילן ש. (2011), הגן הפורה – גישה אקולוגית לגן ולנוף, הוצאת משפחת אילן, כפר ורדים.

אמתי פ. (1992), מדריך החרקים בישראל, הוצאת כתר, ירושלים.

פינס י. (2012), עצי נוי בישראל, הוצאה פרטית, ישראל.

שמידע א. ודרום ד. (1992), מדריך העצים והשיחים בישראל, הוצאת כתר, ירושלים.

Alli Rani E. and Arumugam T. (2017), "Moringa oleifera (Lam) – A nutritional powerhouse", in: Journal of Crop and Weed, 13 (2), pp. 238-246, Department of Vegetable Crops, Horticultural College and Research Institute, Tamil Nadu Agricultural University, Coimbatore.

Palada C. Manuel and Others (2019), The Miracle Tree: Moringa Oleifera, Central Philippines University, Iloilo city.

Suzauddula and Others (2019), "Kinetics study on dried Moringa oleiferaleaves during sun drying, multi commodity solar tunnel dryer drying and oven drying", in: Malaysian Journal of Halal Research Journal (online), volume 2 issue 1.

Zhao S. and Zhang D. (2013), "Supercritical fluid extraction and characterisation of Moringa oleifera leaves oil", in: Separation and Purification Technology, 118, pp. 497-502, Centre for Energy, The University of Western Australia.